פרווה

דף מידע

   מלכודות

   חוות לגידול ואספקת פרוות

   כלבי ים

   כבשים

   שפנים

   כלבים וחתולים

   יונקים אקזוטיים בתנאי שבי וחיות גדולות לציד

רבים מן ההישגים של הארגונים להגנת בעלי חיים בעשרים השנים האחרונות נתונים כיום במתקפה קשה במיוחד מצד ענף הסחר הבין-לאומי בפרוות. תפוצתם של מעילי הפרווה מתרחבת, מעצבים רבים אינם נרתעים עוד מהצגת מוצריהם וידוענים מתביישים פחות להופיע בציבור עטויי פרווה. בקנדה הוסרו רבות מן ההגבלות על הריגת כלבי ים. פרוות חתולים וכלבים שמקורן בתעשייה הולכת ומתרחבת בסין, משמשות עדיין לעיטור ולריפוד פריטי לבוש באירופה, למרות האיסור המוטל על השימוש בפרוות אלה ברוב מדינות האיחוד האירופי.

מלכודות

ציידי מלכודות צדים מדי שנה מיליוני חיות פרווה באמצעות מלכודות רגל וגוף אכזריות בעלות מלתעות פלדה (המוכרות גם בשם קוניבר) ומלכודות תיל. המלכודות מיועדות ללכידת בונים, לוטרות, גיריות, אופוסומים, עכברי מושק, נוטריות, דביבונים, שועלים, חתולי בר, לינקס, חולדות, נמיות, זאבי ערבות, שפנים ובואשים. ברוב המקרים, ננעלות המלכודות על רגלי הקורבן תוך קריעת הבשר ושבירת עצמות. בניסיון נואש להשתחרר מן המלכודות, מנסות החיות לתלוש בשיניהן את רגליהן הלכודות. בעלי החיים הבודדים השורדים את פגעי מזג האוויר, הרעב והצמא, מוכים למוות בידי הציידים המגיעים לאסוף את טרפם. המלכודות אינן בוררות את קורבנותיהן, והציידים משליכים בעלי חיים בלתי רווחיים שנלכדו בטעות, לעתים קרובות חתולים או כלבים מבוייתים. למעלה מעשר גוויות של בעלי חיים נזרקות בממוצע על כל בעל פרווה שנלכד. משמעות הדבר היא ששמונים מיליון חיות נלכדות ומקפדות את חייהן לצורך הריגתם בדרך דומה של 8 מיליון בעלי חיים ומסירת עורם לתעשיית הפרווה.

מגמה זו עשויה להשתנות, לאור הגידול במספר האנשים המבקשים להגן על חיות הבר מפני ציד ומוות בייסורים על מזבח המותרות. השימוש במלכודות נאסר בקרוב למאה מדינות כולל ישראל, והוגבל או נאסר בחלק ממדינות ארצות הברית.

חוות לגידול ואספקת פרוות

כל בעלי החיים בחוות לגידול פרוות מובאים לעולם למטרה זו, חיים חיי סבל ומתים מוות אכזרי. ימיהם עוברים עליהם בכלובי רשת קטנים ללא כל גרייה טבעית, והם מפתחים לעיתים קרובות התנהגויות נוירוטיות כמו התרוצצות כפייתית או נשיכת זנבות. בתנאים אלה ובהעדר כמעט מוחלט של שמירה אנושית, ישנם אפילו מקרים של טריפת שכנים לתא. רביית קרובים שהיא למעשה הכלאה צולבת בקרב אוכלוסיית בעלי החיים בחווה מביאה לעלייה בשכיחות פגמים גנטיים כגון חרשות ועיוורון. כמחצית מפרוות החורפנים, השועלים והצ'ינצ'ילות המשמשות בתעשיית ההלבשה מגיעות מחוות אלו. ברוסיה, בארצות הברית ובקנדה נולדים מדי שנה למעלה משלושים מיליון גורים שדינם נחרץ למיתה לאחר החורף הראשון בחייהם, כאשר פרוותם בשיא איכותה. החיות נטבחות בידי עובדים בלתי מוסמכים וחסרי הכשרה מכיוון שהענף כולו אינו מוסדר בחוק ואינו נתון לפיקוח. שיטות ההמתה העיקריות הן מכות חשמל, חנק בגז או שבירת המפרקת. תהליך עיבוד העורות גורם לנזק סביבתי נוסף על ידי זיהום מקורות המים בשפכים של כרום, זרחן ופורמלדיהייד.

הפעלת חוות לגידול ואספקת פרוות אסורה כיום בבריטניה. גידול שועלים לפרווה נאסר בשוודיה, באוסטריה ובהולנד. בשוויצריה, באיטליה ובניו זילנד נחקקו תקנות חדשות לגבי תנאי הגידול בחוות השועלים, המגדילות מאוד את ההוצאות בענף וכפי הנראה עתידות לגרום לסגירתן של חוות קיימות. דרישות דומות לגבי גידול חורפנים ושועלים שהותקנו בקליפורניה הופכות את הענף לבלתי-כלכלי.

כלבי ים

בעקבות התגברות המחאות מכל רחבי העולם, אסר האיחוד האירופי על ייבוא של מוצרים המיוצרים מגורי כלבי ים לפני קרוב לשלושים שנה. האיסור אמור היה להביא לצמצום משמעותי בהרג הברוטלי של גורי כלבי ים פעוטים, בייחוד מזני כלב הים המאוכף וכלב הים המבורדס (הקרוי על שם הכיס דמוי הברדס שעל ראשו). בשנת 1993 שונו התקנות הקנדיות לגבי יונקים ימיים והמסחר בגורי כלבי ים נאסר. כיצד יתכן אפוא כי 300,000 גורים מומתים מדי שנה, שיעור הגבוה בהרבה מזה שנרשם כאשר החלה להישמע המחאה הבין-לאומית? האיסור של האיחוד האירופי עומד עדיין בתוקפו, אך בתקנות הקנדיות יש פרצה תמימה למראה המאפשרת עלייה מתמדת במכסות: התקנות מגנות על כלבי הים המאוכפים מרגע לידתם ורק עד שהם מתחילים להשיר את פרוותם הלבנה, בגיל 10-12 יום.

הביקושים הגבוהים בשוק נותרו בעינם וסובסידיות ממשלתיות מבטיחות את המשך הציד המזעזע, שהוא הגדול בהיקפו מכל סוגי הפגיעות ביונקים ימיים בעולם. שיטות הציד לא השתנו כלל: הגורים מומתים על פני הקרח בירייה או במכות אלה או מכוש. פושטי העורות אינם מוודאים בדרך כלל את מות בעל החיים, ומדיווחים שונים עולה כי כמעט מחצית מן הגורים נמצאים בהכרה בתחילת תהליך ההפשטה. ובכל זאת, תעשייה זו מוגדרת על ידי שלטונות קנדה כציד הומני הכפוף לחוק ולפיקוח מלא.

כבשים

עדרי הצאן משמשים לא רק להפקת צמר אלא גם כמקור לפרווה. במרכז אסיה ובדרום אפריקה מגדלים עדרים גדולים של כבשי קרקול לצורך פרוותם הבוהקת ויקרת הערך המשמשת לייצור מעילי פרווה ולגימור ועיטור פריטי לבוש, ונמכרת גם בשם פרוות אסטרקהן או כבש פרסי. כבש הקרקול, הנחשב כזן העתיק ביותר מבין זני הכבשים, מסוגל לעמוד בתנאי חום וקור קיצוניים, ומתקיים היטב גם באזורים גבוהים מאוד וגם בתנאי יובש מדבריים. ככל שהכבש צעיר יותר פרוותו עדינה ואיכותית יותר ורמת הביקוש עולה. משום כך יש דרישה רבה לעורות של כבשים בני יומם, ועבור הפרווה הקטיפתית במיוחד של עוברים, מוכנים הסוחרים לשלם מחיר גבוה עוד יותר.

כבשות מזן קרקול ממליטות כחמש פעמים לפני הגיען לגיל הבלות. במהלך חייהן נלקחים מהם הטלאים מיד לאחר ההמלטה ומובלים היישר לשחיטה ולהפשטה. לקראת ההריון האחרון של הכבשה מתבצע מעקב מדוקדק אחר זמן ההפריה כדי לאפשר לבעלי העדר להרוג את הכבשה ולהוציא את העובר ברגע המתאים ביותר מבחינתם. עורו של העובר שלושים יום לפני ההמלטה הינו רך ביותר, דומה לקטיפת משי ומתאים לפריטים עדינים במיוחד. בשלב הבא, 7 עד 14 יום לפני ההמלטה, מקבל העור מרקם מבריק ומעט גלי. יום עד שלושה ימים לאחר ההמלטה מופיעים על פני העור סלסולים רכים. בשוק ישנו ביקוש נרחב ונפרד לעור מכל אחד משלושת השלבים הללו, ושלשתם יחד אחראים למיליוני כבשים הנטבחים אך ורק לצורך הכנת פריטי לבוש אקזוטיים. לבשר הטלאים אין כל שימוש, וגוויותיהם המרוסקות מושלכות כלאחר יד.

באחרונה הצליחו חוקרים לתעד את התהליך לפרטי פרטים, אם כי נציגי הענף ממשיכים לטעון בתוקף כי הם משתמשים אך ורק בוולדות שנולדו מתים. דיווחים עדכניים מעריכים כי כשמונה מיליון כבשי קרקול נטבחים מדי שנה.

ענף הצמר והפרווה הינו ענף חקלאי נפרד בתוך תעשיית הצאן הנרחבת, והוא מספק את סחורתו לשני שווקים שונים: שוק הצמר (הגז הראשון מתבצע מעט אחרי גיל שנה), ושוק הפרווה (העור עם הצמר המכסה אותו, המופשטים מכבש בן שנתו לאחר השחיטה). עיבוד פרוות הכבשים עם הצמר שעליהן (shearling או sheepskin) כולל מספר שלבים: ניקוי העור, עיבוד וטיפול משמר, צביעה ועיצוב המראה הסופי של הפרווה. לצורך הכנת בגד פרווה אחד נדרשים בממוצע עורות של 25-45 כבשים. פרוות כבשים משמשות, בנוסף לתעשיית האופנה, לייצור ריפוד לריהוט, שטיחים, כיסויים למזרנים, מוצרים לתינוקות, כפפות, נעליים וכובעים. למרבה הפליאה, דווקא בשנות התשעים בהן נרשמה ירידה תלולה בענף הפרוות כולו, הייתה עלייה במכירות פרוות כבשים.

שיעורי התמותה בקרב כבשים מגיעים עד לכדי 20%, וטלאים צעירים רבים נופחים את נשמתם בגיל כמה ימים בשל תנאי מזג אוויר קשים או מחלות. תוחלת החיים של כבש יכולה להגיע ל-8-13 שנים, אך אין כמעט כבשים הזוכים להגיע לגיל זה. רועה בודד בענף זה אחראי לעדרי ענק בלתי ניתנים לשליטה המונים כאלף ראשי צאן, והכבשים השקטים והביישנים מטבעם סובלים מהזנחה, כאב וייסורים. בעולם כולו יש למעלה ממיליארד ראשי צאן, המרוכזים בעיקר בסין, אוסטרליה, מדינות חבר העמים (ברית המועצות לשעבר) וניו זילנד.

   המציאות העירומה: קילוף עור – "מיולסינג" (Mulesing)  [לא זמין בעברית עדיין]

   כבשים בענף הצמר

שפנים

ענף זה מספק שפנים לארבע תעשיות נפרדות, שאין ביניהם חפיפה: פרוות, צמר, בשר וניתוחים בבעלי חיים. דוחות האו"ם מעידים בוודאות כי פרוות שפנים מבתי המטבחים אינן מועברות לשוק הפרוות או הצמר אלא מושלכות לאשפה או משמשות לדישון. היבול של החוות לגידול שפנים, הנמדד על פי משקל, מגיע ללמעלה ממיליון טונות, ומספק מעל מיליארד עורות שפנים, רובם המכריע מסין. בצרפת בלבד מומתים מדי שנה שבעים מיליון שפנים לצורך פרוותם.

שפנים מזן רקס מורבעים אך ורק לצורך פרוותם. קרוב ל-12 שפנים כאלה מצטופפים יחד בתאים קטנים ששטחם קטן ממטר מרובע, שנועדו מלכתחילה ל-6-8 שפנים בלבד. חייהם הקצרים של השפנים, כמו של התרנגולות המטילות והחורפנים, עוברים עליהם כשהם כלואים בסוללה של תאים, שורות שורות זה על גבי זה, במבני תעשייה עצומים ואין-סופיים. השיטות המקובלת להמתת שפנים, בגיל 6-7 חודשים, הן עריפת ראש ודימום עד מוות, שיסוף הגרון או שבירת המפרקת. תוחלת החיים של שפנים בטבע עשויה להגיע לעשר עד שלוש עשרה שנים.

הכנת פרוות שפנים עבור תעשיית הפרוות הינה אמנם מקצוע עתיר עבודה אך נדרשת בו מומחיות רבה. למרות זאת, ממליץ ארגון האומות המאוחדות (באמצעות ארגון המזון והחקלאות העולמי) על גידול שפנים כענף מתאים למדינות מתפתחות, בשל שיעור הפריון הגבוה של השפנים והעלות הנמוכה של שפנים להרבעה. הפרוות הקטנות ממוינות, נארזות בערימות ונשלחות לייצרנים לצורך הכנת ביגוד, כפפות, כובעים, בטנות וכרבוליות. להכנת מעיל דרושות 30-40 פרוות שפנים. פרות שפן משמשת כמרכיב מרכזי בעיטור וגימור מוצרי הלבשה ומשמשת להכנת צווארונים וחפתים למעילים, בובות, צעצועים ומתנות יוקרתיות. שוויו של שוק העיטור והגימור לבדו נאמד בכחצי מיליארד דולרים בשנה.

   המציאות העירומה: חייהם ומותם של השפנים

   המציאות העירומה: הוראות להפשטת עור השפן

   שפנים בתעשיית הצמר

   בשוק הבשר

כלבים וחתולים

למרות הסלידה העזה של מדינות המערב מן השימוש בחיות בית, מתפתח שוק פרוות הכלבים והחתולים במהירות, וגובה על פי ההערכה למעלה משני מיליון קורבנות בשנה. בארצות הברית ובמדינות רבות באיחוד האירופי, ביניהן איטליה, קיימות הגבלות על שוק זה, אך אלו מתייחסות אך ורק למחיר הסופי של הפריטים, ולכן ייצור פריטים זולים יחסית נחשב חוקי לחלוטין. בהגדרה זו נכלל שימוש נרחב ביותר בפרוות חתולים וכלבים, בעיקר לעיטור וגימור פריטי לבוש או מוצרים קטנים אחרים שמחירם נמוך מ-$150. בבדיקות לזיהוי שער בעלי חיים נמצא שיעור גבוה של פרוות חתולים וכלבים במעילים, בטנות לבוש, מגפים, כפפות, תיקי נשים, כובעים, צווארונים, צעיפים, כרבוליות (המבוקשות במיוחד בגרמניה ובשוויץ לטיפול בדלקות פרקים ושגרון), בובות, ואפילו צעצועים לחתולים ולכלבים. (בנוסף לשימוש בתעשיית האופנה, יש לעורות שימושים רבים נוספים.) יש לזכור כי תאור זה עוסק אך ורק בנעשה בשוק החוקי.

הארצות העיקריות הלוכדות ומשווקות חתולים וכלבים, בהן הוחל לאחרונה אף בהפריה וגידול בחוות תעשייתיות, הן סין, דרום קוריאה, תאילנד ואיי הפיליפינים. במסגרת הפעילות בענף משגשג זה קיימת גם תופעה נרחבת של גניבת חיות מחמד ומכירתן. שורות שורות של תיבות דחוסות בצפיפות בחתולים וכלבים חיים מוצגות בגלוי בדוכני מכירה בכל רחבי דרום מזרח אסיה. החתולים נלכדים בדרך כלל בעזרת לולאות תיל (טבעות חנק) ונחנקים למוות בתליה. הריגת הכלבים מתבצעת על ידי קשירת זרבוביותיהם, עקידתם, לעתים קרובות עם הרגלים מאחורי הגב, ביצוע חתכים בירכיהם או בכפות רגליהם ודימום עד מוות. לאחר מכן פושטים את עורות החתולים והכלבים ומכינים אותן למשלוח.

המסחר בענף זה מתנהל באמצעות מערכת בין-לאומית של שיווק, ייצוא, ייבוא וייצוא חוזר, שמטרתה להסתיר את הסוג המדויק של הפרווה ואת מקורו. ברוב המקרים הפרווה מופשטת בארץ אחת, מעובדת בארץ אחרת ומשמשת לייצור מוצר סופי במדינה שלישית, כדי לעקוף הגבלות על הייבוא. יצרנים וקמעונאים חומקים מפיקוח, מפרים את החוק ומרמים את הלקוחות באמצעות סימון יצירתי ורישומים שקריים ומטעים. חוקרים גילו בארצות הברית ובמקומות שונים באירופה פריטי לבוש שלמים המוצעים למכירה בניגוד לחוק. עיתונאי אחד לפחות חשף נתיב הברחות פעיל לפרוות של חתולי מחמד שנגנבו בבריטניה והוצעו למכירה בבלגיה.

יונקים אקזוטיים בתנאי שבי וחיות גדולות לציד

שווקי המסחר בדרום מזרח אסיה מתמחים בעורות ובפרוות של בעלי חיים אקזוטיים, כולל סחורה מוברחת. זברות, קופים, יאק (שור טיבטי), דובים, נמרים, ברדלסים וטיגריסים, חלקם נפוצים וחלקם בסכנת הכחדה, נרדפים וניצודים בניגוד לחוק לצורך פרוותיהם. שווקים חוקיים נוספים פועלים בקנדה, בדרום אפריקה ובארצות הברית, ונסחרים בהם פרוות ועורות של דובים, בקר, סוסים וסוסי פוני וכן עורות ופרוות של כל החיות הגדולות המצויות באזורים אלו, המסופקים על ידי ציידים, מפחלצים ואפילו פקחים באזורי הצייד.

פרוות אלה משמשות לייצור מגוון רחב של בגדים, כגון מעילי עור זברה, חצאיות מעור פוני, כובעים מפרוות דובים ומגפים מעור יאק, וכן לאביזרי נוי כולל אהילים, ריפוד עור לרהיטים, ציפויי קירות, שטיחים וכיסויי מיטה.

ענף הציד זוכה לקידום ולתמיכה מצד ארגונים שתדלניים כגון מועדון הספארי הבין-לאומי ("קח את בנך למסע ציד"), ולהגנתם של ארגונים כגון האיגוד הלאומי לכלי ירייה ("...מעבירים את המסורת לדור הבא") ומהווה מתקפה כלל עולמית על כל חיות הבר, במיוחד בעלי הפרווה הגדולים, הנדירים והמיוחדים ביותר. בעולם ישנם אלפי אזורי צייד ייעודיים ומגודרים בבעלות פרטית הפועלים במסגרת החוק ומכונים בלשון נקיה "חוות חיות בר". באתרים אלה יכולים ציידי מזכרות לירות בבעלי החיים הכלואים בשטח מגודר, תמורת תשלום ובהתאם לכלל המוסכם "לא הרגת לא שילמת". קורבנותיהם של לקוחות המועדונים או מכלאות הציד הללו הינם יונקים אקזוטיים שנאספו משמורות טבע, גני חיות מרובי אוכלוסין, גני חי קטנים ובעלים פרטיים. בעלי חיים אלה, שחלקם מאולפים, חלקם הוחתמו על ידי בני אדם וחלקם אפילו גודלו בצעירותם כחיות מחמד, מהווים מטרות קלות שאינן חוששות להתקרב לאדם ופוסעות בבטחה היישר אל מותן. בארצות הברית אין חוקים פדרליים לפיקוח על ציד במכלאות, והחוק להגנת בעלי החיים בסכנת הכחדה אינו אוסר בעלות פרטית.

החיות הגדולות מבטיחות רווחים גדולים למגדלים פרטיים, סוחרי בעלי חיים וגני חיות מפוקפקים. ניתן למצוא בקלות את חלקיהם של מינים נדירים במוצרים מובחרים בשווקי העולם, בין אם מחפשים במה לעטוף את הגוף, לקשט את הקירות או לכסות את הרצפה – אין כל צורך לטנף את הידיים ולצאת אישית לציד. בתעשייה האכזרית ממילא, אופנת העילית היא המכתיבה את השיגעונות המתחדשים לבקרים:

• "המילה האחרונה בעיצובי השנה היא ציפויים וריפודים מעור סוסי פוני!"
• "מעט מאוד חפצי נוי ביתיים מסוגלים להתחרות בעור הזברה מבחינת האפקט המסוגנן והאקזוטי, המוסיף קסם ייחודי לכל חדר שתבחר."
• "אם תמיד חלמת על שטיח מעור בעל חיים המצוי בסכנת הכחדה, חלומך עומד להתגשם. נוצר כעת צורך לדלל באופן קבוע מספר מסוים של זברות מסוג בורצ'ל (Equus Burchellii)."
• "לקבלת האפקט המקסימלי, פורסים אומני שטיחים מקצועיים את פרוות הדובים תוך הקפדה על עיצוב הראש עם פה פעור ושלל שיניים בוהקות."
• "אחד הפרטים המושכים את עין הצופה בחילופי המשמרות בארמון באקינגהם, הוא החיילים עצמם, במקטורניהם האדומים המעוטרים בכפתורים נוצצים, מכנסיהם השחורים המותאמים בקפידה וכובעיהם העשויים מפרוות דובים. קשה להאמין שאפשר להגיע לשלמות שכזו."

אם תרצו לעצב לעצמכם כובע פרווה כמו זה של משמרות המלכה, תזדקקו לפרוות של שניים עד שלושה דובים.