|
|
|
|
|
|
|
|
הבגדים שאנו לובשים סקירה כללית
|
|||||||||
|
מאחורי תצוגות האופנה הנוצצות ועיצובי אופנת העילית המוצגים מטוקיו ועד ניו יורק מסתתר סבל אין סופי וניצול כמעט מוחלט של בעלי חיים: יונקים קטנים בכלובי רשת שתנאי חייהם מביאים אותם עד לסף של טירוף ופגיעה עצמית; חיות גדולות יותר המדממות למוות באיטיות מזוויעה כשהן לכודות במלתעות הברזל של מלכודות הרגל; כבשים המתייסרים בכאבי תופת בשל פצעים פתוחים, מזוהמים ומתולעים שנגרמו להם בשעת הגז; טלאים של כבשי קרקול הנעקרים ממעי אימם עוד בטרם ההמלטה; אווזים הנזרקים בחזרה לאווזיה לאחר מריטה מכאיבה של נוצות ופלומה, לפיטום אכזרי עבור שוק כבד האווז (foie gras), וכלבים, חתולים ושפנים שעורם מופשט מעליהם כשחלקם עדיין בהכרה. חומרי הגלם המיוצרים אגב תהליכים אלה כמותם כשמן המניע את גלגלי תעשיית ההלבשה על אופנותיה ושיגיונותיה המתחדשים לבקרים.
בעלי חיים משמשים לייצור מוצרי צריכה (פרווה, נוצות או עור) כבר משחר ההיסטוריה, אך בתחילת המאה העשרים חלה תפנית עם יישומן של שיטות לייצור המוני בהרבעה, גידול והריגה של בעלי חיים. השתכללות תעשיית ייצור בעלי החיים והתרחבותה איפשרה לספק חומרי גלם המופקים מבעלי חיים עבור תעשיית ההלבשה בכמות גדולה יותר, במהירות רבה יותר ובעלות נמוכה יותר. השוק הגיע לממדים גלובליים והתחרות בו גברה, ובעקבות כך הסתמנה עלייה נוספת בביקוש למוצרים שמקורם מן החי ודרישה למחירים נמוכים עוד יותר. תרומתו המכרעת של המסחר הבין-לאומי למערכות כלכליות מסוימות (פרווה באמריקה הצפונית, צמר בארצות האוקיאנוס השקט, משי במזרח הרחוק) אף הצדיקה לדעת השלטונות המקומיים תמיכה ממשלתית נכבדה.
תהליכים אלו הביאו לגידול מתמיד בהיקפי הייצור והמסחר, בכמויות בלתי-נתפסות של פרווה מתוצרת רוסיה, קנדה, מדינות סקנדינביה וארצות הברית, צמר מאוסטרליה וניו זילנד, משי איכותי ביותר מסין ויפן, וזרם בלתי פוסק של עורות זולים מהודו. בתוך כמאה שנה הפכנו ייצור כפרי מקומי לענף סחר בין-לאומי חשוב המגלגל מיליארדי מיליארדים של דולרים מדי שנה – והכל על גבם ועל חשבונם של בעלי החיים.
מנקודת ראותם של בעלי החיים, השלכותיה של המהפכה התעשייתית מעוררות חלחלה.
ישנם המצדיקים את השימוש בחלקי גופם של בעלי חיים בענף הביגוד בטענה שמדובר במוצרי לוואי בתעשיית המזון או בתעשייה חשובה אחרת. טענה זו משוללת כל יסוד. בענף הפרווה, לדוגמא, ידוע לכל שבעלי החיים גדלים בחוות תעשייתיות או ניצודים בטבע אך ורק לצורך אספקת עורות ופרוות לייצור בגדים. עם זאת, ישנו משקל כלכלי נכבד לכל אחד מענפי המשנה במשק החי, ובין הענפים קיימת מערכת מסועפת של קשרים הדדיים המונעת כל אפשרות לבודד ולבחון ענף יחיד באופן בלתי תלוי. השימוש התעשייתי בעור או בצמר, לדוגמא, מסבסד באופן ברור את תעשיית הבשר, הבנויה כולה על סבלם של בעלי החיים. לכל חלק וחלק מגופו של כל בעל חיים יש ערך כלכלי והסחר בו תורם לחוסנו של הענף כולו. בנציבות הפרווה האמריקאית (Fur Commission USA) המקדמת את התעשייה בענף, מודים כי במקרים רבים קשה לזהות מהו ענף המשנה: "תוצרי לוואי כגון עורות בתעשיית בשר הבקר או בשר כבש בתעשיית הצמר תורמים תרומה חשובה ליכולת הקיום הכלכלית של החקלאים. נתוני השוק יכולים אכן ליצור מצב בו תוצר הלוואי של היום יהפוך להיות המוצר העיקרי של מחר."
הכומר פרופסור אנדרו לינזי, מרצה לאתיקה, תיאולוגיה ובעלי חיים באוניברסיטת אוקספורד (המשמש גם כמרצה אורח בבית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט באוניברסיטה העברית) קובע נחרצות במאמרו "טיעונים מוסריים כנגד קיומן של חוות לגידול ואספקת פרוות" כי "קיימת הסכמה הולכת וגוברת באשר למחויבותו ואחריותו המיוחדת של האדם כלפי בעלי החיים, ולחוסר המוסריות של חלק נכבד ממה שאנו מעוללים להם היום". בהמשך דבריו הוא מפרט את הסיבות בגינן נתבע האדם להקדיש מחשבה יתירה ולהתייחס בהגינות אל בעלי החיים:
הרב הראשי הספרדי המנוח של תל-אביב, הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, אשר פסק שהשימוש בפרווה מנוגד להלכה היהודית ויש לאוסרו, קבע כי ציד והמתה של חיות אסורה מן הדין, ולכן יש להימנע מלהתחמם או להתהדר בלבישת פרוות המושגות תוך הפרת איסור צער בעלי חיים.
ד"ר מנפרד גרסטנפלד, חבר במרכז הירושלמי למדיניות ציבורית, פרסם קשת רחבה של ספרים ומאמרים העוסקים באיכות הסביבה ובבעלי חיים בראי הפרשנות ההלכתית בת זמננו. בהתייחסו לתפיסה המונחת ביסוד איסורי "בל תשחית" (מניעת הרס חסר תכלית) ו"צער בעלי חיים", קורא ד"ר גרסטנפלד להרחבת הדיון במרקם הקשרים המסועף שבין האדם לסביבתו, כולל השימוש בבעלי חיים לצורכי לבוש, ולכתיבת מחקרים ופסקי דין הלכתיים חדשים המבררים את אורחות חיי האדם במסגרת אחריותו כלפי העולם.
האימם הסוני המנוח, אל חאפיז ב.א. מסרי, כתב בספרו בעלי חיים באיסלאם:
אנו מזמינים אתכם לעיין בדפי המידע בנושאי הלבוש והבגד, ולעמוד מקרוב על ההשפעה העצומה שיש להחלטות שלנו על ממלכת החי בעולמנו.
|
|||||||||
|
|
|
|||||||||
